במוסדות רבים כיום נהוג לתת טיפ: במסעדות, בתי קפה, בתי מלון, פונדקים. מצד אחד, זו דרך להודות לצוות על שירות טוב, ומצד שני להוקיר מסורות בנות מאות שנים שמקורן לפני יותר מ-500 שנה. איך הופיע מנהג הטיפ, והאם כדאי לעקוב אחריו היום?
איך הופיעו טיפים
כמו מנהגים רבים אחרים של מדינות מתורבתות מודרניות, מקור התרגול של מתן טיפים באנגליה. היסטוריונים אינם יכולים לנקוב בשנה/עשור המדויק, אך ידוע בוודאות שהמסורת נוצרה במאה ה-16 - לאחר שהבריטים התמכרו למשקה "זר" חדש - תה. מעניין שבתחילה היה נהוג לתת "לתה" לא לצוות (בפאבים ובמלונות), אלא לבעלי הבתים שארגן קבלות פנים ומסיבות אורחים. אז, לאחר שישבו ליד השולחן בחברה נעימה, האורחים השאירו מעט כסף לכיסוי הוצאות המארח עבור המשקה האקזוטי בעל אותו השם.
מאוחר יותר, נוהג זה הועבר לטברנות ופאבים, שם החלו להתקין קופסאות מתכת מיוחדות עם חריצים למטבעות. בכניסה למוסד זרק מבקר אמיד מטבע, שעם נפילתו עשה צלצול אופייני. כששמע זאת, הצוות החל לעבוד בחריצות מוגברת, ואורח נדיב יכול היה לסמוך על השירות האיכותי והמהיר ביותר.
מדוע אנשים משאירים טיפים
תשלום עבור שירות העולה על הסכום המיועד הוא תענוג מפוקפק, אך עם זאת, נוהג זה קיים כמעט בכל העולם התרבותי, והוא נפוץ. במדינות מערביות רבות, אי מתן טיפ הוא סימן לטעם רע, וסיבה לביקורת מצד אחרים. יתרה מכך, גודל הטיפ מגיע ל-18% ו-25% מסכום ההזמנה, וזה נחשב בשתיקה לעמלה "קבועה".
קשה לומר מדוע המסורת הזו השתרשה, ומדוע עוקבים אחריה מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם. אם נשקול נושא זה מנקודת המבט של פסיכולוגיה וסוציולוגיה, יתכנו מספר סיבות:
- הרצון להודות לצוות על השירות הטוב והמהיר. תחושת הכרת התודה טבועה ברוב האנשים, והדרך הטובה ביותר לבטא אותה היא לשלם קצת יותר מהסכום המתאים.
- הרצון לצמצם את המרחק המעמדי בין הלקוח לקבלן. רבים חולים על הרעיון של אי-שוויון מעמדי, והם מבקשים לפצות על כך בכל הדרכים הזמינות.
- הרצון לעורר אישור מהחברה. אדם שנותן "טיפ" תמיד נראה מכובד, ובכך מצהיר על יכולת הפירעון הפיננסית והנדיבות שלו.
- ההזדמנות לשפר את היחס של הצוות כדי לסמוך לאחר מכן על גישה אינדיבידואלית ואיכות השירותים הגבוהה ביותר במוסד זה.
- שאיפה לצדקה. תענוג לחלוק עם אחרים כסף נוסף, וטיפים הם אחת הדרכים הטובות והבלתי פולשניות ביותר להגשים את הרצון הזה.
לכן, אף אחד לא מכריח אדם לשלם מעבר לכל מידה, והוא עושה זאת בהתנדבות מלאה. החריגים היחידים הם המקרים שבהם טיפים כלולים בהתחלה בעלות השירותים, ואי אפשר לסרב להם.
עובדות על טיפים
ההיסטוריה של מתן טיפ יש יותר מחמש מאות שנים, ובמהלך תקופה זו התעוררו אגדות רבות ועובדות תיעודיות על מסורת זו. האחרונים מעניינים במיוחד - הם משדרים מידע בצורה מהימנה ללא עיוות והגזמה:
- הטיפ הגדול ביותר היה 3 מיליון דולר. המבקר הזמין את המלצרית לבחור יחד מספרים להגרלה, ולאחר הזכייה הוא חלק איתה את הקופה.
- במונטה קרלו, מונקו, כל צוות הקזינו קיבל פעם טיפ של כמיליון דולר. אורח חילק אותו בצ'יפים לאחר שזכה ב-15 מיליון דולר.
- המלצרית של פיצה האט ג'סיקה אוסבורן קיבלה סכום די ניכר (אם כי ללא יכולת להוציא על צרכים אחרים). אחד המבקרים נתן לה "טיפ" של 10 אלף דולר - בתנאי שתוציא אותם על חינוך.
- זו טעות גדולה לתת טיפ במקומות ביפן ובניו זילנד. שם זה עלול להיתפס כעלבון ויחס מזלזל.
- בתקופות מסוימות של ההיסטוריה, טיפים היו מקור ההכנסה היחיד למלצרים. לדוגמה, נוהג זה היה קיים ברוסיה במאה ה-19. אם המבקרים לא נתנו טיפ, הצוות יכול היה לעבוד בחינם כל היום.
מנהג הטיפים עלה לפני מאות שנים רבות, עמד במבחן הזמן וממשיך להתקיים גם במאה ה-21. בכל מדינה זה מיושם בדרכו, אבל תמיד מרמז על אותו הדבר - תוספת תשלום לאנשי שירות עבור שירותים איכותיים. אם האיכות נמוכה, אף אחד לא יאשים אותך שסירבת לשלם טיפ.